מאת אורי חרש, מדריך טיולים ברומא ומייסד חברת 'רומא בסט'

jewish-ghetto

עבורי, הגטו היהודי ברומא הוא לא רק אתר תיירות. בבסיס התחושה המיוחדת הזו בבטן, כמובן שעומדת תחושת השייכות שכל יהודי במעמד זה בוודאי ירגיש. מעבר לכך, הגטו היהודי מציע אווירה מאוד מיוחדת, מעין מתנ"ס קהילתי מלא חיים באוויר הפתוח שהאווירה היהודית נושמת ופועמת בו, בעוד הוא משמש כמרכז יום תוסס, חי ובועט. אני ממליץ מכל הלב לפחות על גיחה לאזור (אתם כבר תשתכנעו להישאר קצת יותר). הגטו די קם לתחייה בשנים האחרונות, באווירתו הססגונית משולבת התרבות וההיסטוריה של היהודים בגולה, יחד עם אוכל נפלא וסיפורים שבוקעים מכל אבן במקום, בעיקר בשיחות בטלות עם זקני הגטו הרובצים על ספסלי הרחוב בפורטיקו ד'אוטביה, המתנהלות כמובן בג'ודאו רומנסקו, הדיאלקט היהודי-רומאי.

מומלץ לפתוח את הסיור בגטו היהודי בבית הכנסת הגדול, שממוקם בנקודה נהדרת על גדות נהר הטיבר. הבניין הענק היה יכול לבלבל את המבקר, משום שהוא עשוי להידמות לכנסיה – אך מבט חפוז במנורת הברזל בחזית מסגיר את אופיו האמיתי של המקום, אשר כינויו הרווח הוא 'הגטו היהודי של רומא'. למעשה, אזור זה הממוקם מצפון לאי טיבורטינה אינו משמש כגטו יהודי עוד משנת 1870, אך השם נדבק ולמען האמת, יש בו שמץ של אמת גם בשנת 2011.

אולי בעצם עדיף שנתחיל במה שקרה כאן פעם: האפיפיור פול ה-4 הקים את הגטו בשנת 1555. האפיפיור טען כי העובדה שבבירת הדת הקתולית מתגוררת אוכלוסיה שאינה מכירה במשיחותו של ישו (ובאפיפיור כנציגו כמובן…), היא בושה וחרפה. הפיתרון שהציע למצב מחפיר זה הוא הכלא האורבני הזה, אשר ריכז את יהודי רומא בכפייה, בתקווה שכך ישתכנעו שטעותם ויתנצרו בשמחה כדי להיגאל מחייהם העלובים והאכזריים בין כותלי הגטו. לצורך הפרויקט, כמובן שבחר האפיפיור את האזור שהיה נחשב אז לעלוב במיוחד, אולי אפילו הכי עלוב ברומא. נוף הנהר לא היווה אז יתרון, משום שהשכנות הייתה כרוכה בהצפות מדי חורף. בנוסף, הורשו היהודים לצאת מהמתחם מוקף השערים עם עלות השחר, רק עם סימון צהוב כמובן (מוכר מהיכן שהוא?) והיה עליהם לשוב עד רדת החשיכה. היהודים היו מוגבלים לתפילה בבית כנסת אחד בלבד ונכפה עליהם להיות במיסה נוצרית מדי יום א'. בנוסף, היהודים הורשו לעסוק רק בתחומי ההלוואה, ריבית, תיקום בדים יד שנייה ומסחר והם לא הורשו ללמוד באוניברסיטה. לאחר קרבות קשים רומא צבא הצפון לאיחוד איטליה שהוביל גריבלדי הצליח לכבוש את רומא. הדבר דווקא היה מוצלח ליהודים, משום שהגטו שוחרר וסוף סוף ניתנה להם אמנציפציה. מבני הגטו הישנים והעלובים נהרסו לחלוטין לטובת בנייה חדשה, ואלו למעשה המבנים הניצבים כיום בגטו היהודי. עד שהחלה מלה"ע השניה ונכנסו לתוקף חוקי הגזע של הפשיזם (בין השנים 1870 – 1938) קיבלו היהודים שוויון זכויות ומעמד של אזרחים. הדבר העניק לקהילה במקום את היכולת והזכות להקים את בית הכנסת הגדול והמפואר השוכן בליבו של הגטו היהודי.

(למידע נוסף על ההיסטוריה של רומא לחץ כאן)

 

בית הכנסת הגדול
זהו למעשה בית הכנסת הגדול בעולם, אשר הוקם בשנת 1904, כאמור, על הריסות הגטו היהודי. בקהילה היהודית לא היו מעצבים ואדריכלים, הלא היהודים לא הורשו לעסוק בתחום במשך שנים רבות, כך שנשכרו שירותיהם של אדריכלים נוצרים. הארכיטקטורה של המבנה ייחודים משום שכיפתו היא היחידה ברומא שצורתה אינה עגולה, אלא מרובעת (למען האמת ישנה גם כיפה מסולסלת ברומא, שעיצב בורומיני).

מבנה זה הוא למעשה סמל לתחייתה של היהדות המפוארת והעתיקה של רומא, הקיימת בעיר עוד מהמאה ה-1 לספירה. כיום קיים במקום בית הכנסת המרכזי, המוזיאון היהודי, בית כנסת ספרדי (אשר למעשה כלול במתחם המוזיאון) ומשרדי הקהילה היהודית. בית הכנסת פתוח לקהל המתפללים בשעות התפילה המוגדרות בלבד. גם בשעות אחרות ניתן ליהנות מהמקום מבחוץ ולערוך סיור בבית הכנסת ובמוזיאון היהודי (בכרטיס משולב). על מנת להיכנס לבית הכנסת, כיאה למתחם יהודי, יש לעבור בדיקה ביטחונית שלא תבייש מוסד ישראלי. בשל כך, אני באמת לא ממליץ להביא מצלמה לביקור וכדאי לבוא במצב רוח רגוע ולא רגיש במיוחד לחוויה. 

 

המוזיאון היהודי ברומא 
המוזיאון היהודי למעשה נפתח במתכונת הנוכחית בשנת 2005, אך הוא הוקם עוד בשנות ה-60. בתחילה הועברו אליו תשמישי קדושה מכל איטליה  והוא שימש כמעין מחסן. היום המוזיאון היהודי ברומא הוא כלי הסברה של ממש ומעניק לקהילה היהודית הכנסה משמעותית, אפילו מרכזית. ניתן לראות במוזיאון את אוסף הרימונים, ספרי התורה, מגילות קלף, פרוכות עשויות רקמה, אבנים מסותתות ועליהן כתובת ממערות הקבורה (הקטקומבות) היהודיות, חנוכיות יפיפיות וכד'. מחיר הכניסה למוזיאון היהודי ברומא גדל יחד עם המוזיאון וכיום הוא עולה כעשרה אירו (כמעט כמו מחיר של 12 אירו תמורתו תוכלו להיכנס לקולוסיאום ולפורום יחד!). ביררתי עם קלאודיו, חברי הטוב ומנהל המוזיאון, לגבי פשר עלות הכרטיס. הוא ענה לי בבדיחות: "נכון, אבל כאן לפחות אפשר לצפות ביהודים אמיתיים לחלוטין, בקולוסיאום רואים רק מקבצי נדבות מחופשים לגלדיאטורים!" (הומור יהודי הא?).

שעות הפתיחה: יום א' – ה' 10:00 – 17:00 (מיוני עד ספטמבר 10:00 – 19:00) | יום ו' 09:00 – 16:00 (מיוני עד ספטמבר 10:00 – 16:00) |  סגור שבתות, חגים, 1/1, 15/8

מחיר כניסה: רגיל 10€ | סטודנטים 4€ | חינם לילדים מתחת לגיל 10

אז ביקרתם במוזיאון היהודי ברומא, כעת אני ממליץ על סיבוב באזור. תוכלו ליהנות משלל המסעדות (הכשרות כמובן), חנויות לכלי בית וליודאיקה והמוני יהודים, כמו גם אתרים היסטוריים ששווים הצצה. אחד מהם הוא פורטיקו ד'אוטביה. זהו מבנה נפלא שבנה הקיסר אוגוסטוס לכבוד אוטבייה, הלא היא אחותו. מספרים כי לאחר שנפרדה מבעלה מרקוס אנטוניוס (שעזב אותה עבור קליאופטרה המפתה) רצה אחיה לנחם אותה, בדרכם של קיסרים רומיים. המבנה השתנה מאוד, נותרו מהמקור רק חלקים מהחזית, אשר במהלך השנים נבנו ממש לתוכה בתים פרטיים וכנסיות. תוכלו למצוא מזרחית למבנה את תיאטרון מרצ'לו. זהו אמפי מקסים שסיימו לבנותו 100 שנה לפני בניית הקולוסיאום. בחזית הפורטיקו ישנה כיכר המכונה כיכר ה 16/10/1943. בתאריך זה שבוודאי תשימו לב כי הוא מציין מאורעות בשנים חשוכות, החיילים הנאצים כינסו את היהודים בכיכר ולקחו כאלף מהם למחנות ההשמדה בפולין. שם הכיכר וזר הפרחים שנח על הקיר הם הזכר לאירוע הטראגי הזה, לבד מזכרו הכואב בלב חברי הקהילה היהודית ונוכחותו כזיכרון בין כותלי הגטו.

כשממשיכים לשוטט על רחוב פורטיקו ד'אוטביה אפשר כבר להבחין בתחייה שציינתי לפני כן. אפילו בשנים שלי פה יכולתי לחזות כיצד נפתחות בגטו היהודי מסעדות וחנויות בזו אחר זו. החנויות הן לא בדיוק חנויות מעצבים איטלקיים, אלו חנויות המציעות מבחר מרשים של מזכרות יהודיות ותשמישי קדושה. המסעדות מציעות ארטישוק רומי אפוי בתנור או ארטישוק יהודי המטוגן בשמן עמוק. מבין המסעדות אני מאוד אוהב את מסעדת הבשר "בגטו" (לא בהשראת הבדיחה השחורה). בעלי הבית הם ארבעה אחים ישראלים-טריפולטאים וכעת רומאים מסבירי פנים ודוברי עברית. הם מחזיקים בערך מסעדה לכל אחד ברחבי רומא. אם אתם בעניין של משהו חפוז, כמובן שהפיתרון הוא פיצה. הפיצה הנפלאה של כריסטינה מציעה את מזנון ארוחת הצהריים החלבי והםיצה שלהכבר מזה 20 שנה, עוד זמן רב לפני שהיו מסעדות יהודיות בגטו. מעבר לכך, כריסטינה מציעה את אחת הפיצות הטובות ביותר ברומא, המוגשת פר משקל. ליד הקופה תמצאו את כריסטינה, זאת שמחלקת הנחות לכולם (או אולי רק לי…). כאן מורגש הערבוב בין הקהילה היהודית לקהילה הנוצרית, כבר אי אפשר להבחין בדתות אליהן משתייכים העוברים ושבים. עכשיו כדאי לחפש קינוח, הזדמנות לבקר במאפיה שהיא מוסד יהודי, המציע חמישה מאפים ממש מסורתיים, הנעשים על פי מתכונים שהוכנו כבר לפני 200 שנים. בפינת הרחוב בה ממוקמת המאפיה שוכנת גם פיצה יהודית שנחשבת מעדן מקומי ומורכבת מבצק שרוף, בליל פירות יבשים וסוכר (עם צבע מאכל כמובן). אני בעיקר נזכר בקיבוץ כשאני אוכל את זה, לא ממש עובדים לפי מתכון אלא לפי מה שנשאר במטבח. התחנה הבאה היא קפה, הרי כבר עברה איזה שעה לפחות בלי לגימה. חובה לשתות את הקפה הבא בבר טוטו. זוהי אחת מאבני היסוד של מתכונתו העדכנית של הגטו. שוררת בבר אווירה אותנטית, שומעים מכל עבר את חברי הקהילה היהודית מקשקשים על ענייני היום באותה רומאית קשה לפיענוח.

מכאן כדאי להמשיך לרחוב ויה דלה רג'ינאלה. זהו מעין המשך של הגטו מימים שעוד פעל, וכיום המקום היחיד בו ניתן למצוא שריד מקורי ממנו. בקצה הרחוב גלריות ותיקות ושוכן בו בית השלם מימי הגטו, היחיד ששרד. מבנה זה מכיל 6 קומות והוא אינו מתבייש להיות העדות לעליבות שנות החושך ההן. זהו קצהו של הגטו ובמרחק עשרה מטרים בלבד כבר תוכלו להתרענן במראה של אחת המזרקות המקסימות בעיר, הפונטנה דלה טרטרוגה שבכיכר מטאיי. זוהי מזרקת הצבים, והיא ייחודית לא רק משום שהיא פשוט יפה, אלא גם בברונזה היוקרתית ממנה היא עשויה, בניגוד לשיש הנהוג ברומא. משפחת מטאיי שהקימה אותה היתה עשירה מאוד והיו בבעלותה בתים בחלקו הצפוני של הגטו, שיחד יצרו סוג של מיני עיר-מדינה. ברניני יצר את הצבים עשרות שנים לאחר מכן. אם כן, כדאי לשלוף את המצלמה לכבוד הצבים ולהעיף מבט בארמון מטאיי המפואר, מעבר לפינת הרחוב מימין. הארמון הוא היום ספריה ומכון מחקר לספרות ותרבות אמריקאית. ביציאה ניצבת אנדרטיה לזכר ראש הממשלה האיטלקי אלדו מורו, שסיים את חייו בטרגדיה. גופתו נמצאה מעבר לרחוב לאחר שחברי הבריגדות האדומות חטפו אותו, החזיקוהו בשבי והוציאו אותו להורג בשנת 1978.

קצת הפוגה מהטרגדיה – אנחנו כבר מחוץ לגטו ואם נלך רק כמה צעדים לכיוון כלשהו נגיע לגבעת הקפיטול, כיכר ונציה, כיכר ארג'נטינה והמרכז ההיסטורי. עוד אפשר להרגיש את הטעם של הפיצה (תודה לכריסטינה) וארומת הקפה של טוטו ומי שהיה לו ממש נעים יכול כמובן לשוב לאכול בגטו ארוחת ערב, או להתפלל (או לעשות במקום סיור מודרך עם מדריך ישראלי מקומי שהגטו מאוד חביב עליו).

 לסיור מודרך בגטו היהודי

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


נא העתק הטקסט שמופיע בתמונה

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

'