סיפור הסינדרלה של החצר האחורית שהפכה למרכז הבילויים של רומא

כולם כאן עדיין ישנים, רק 05:00 בבוקר. רק הנהגים, עובדי הקבלה במלונות ושאריות בלייני הלילה הקודם מראים סימני חיים ברחובות רומא, אשר בשעת בוקר מוקדמת זו נראית כמו עלמה חיננית בשנתה. בכל זאת, כאן בקמפו די פיורי כבר עם האורות הראשונים מבשרים בעלי הבאסטות המקדימים על בוא ההמולה וממש עוד מעט הם יכסו את הפיאצה כולה. לכל אחד מהם מקום קבוע בכיכר, בו הוא מתמקם לקראת ראשוני המבקרים הצפויים לפקוד את השוק כבר בשעה 08:00.

שיא פעילותה של הכיכר מגיע בערך בשעה 12:00, כאשר אינספור התיירים המתקבצים לחוות את השוק הססגוני והידוע הזה מגיעים להחלטה שכבר יישארו לארוחת צהריים. אחר הצהריים יש בשוק אווירה רגועה יותר, השוק כבר דועך לאיטו ובעלי הדוכנים כבר צריכים לחזור הביתה, אחרי הכל או אימא או האישה כבר ממתינות לשובם עם קערת פסטה. לאחר מנוחה קצרה לכיכר, בשעות הערב (סביב השעה 20:00) היא שבה לחיים וסביר להניח שלא תשבוק עד השעות הקטנות של הלילה, במהלכו המוני תיירים ומקומיים צעירים יבואו לחפש כאן מקום לבלות בו, בין אם יהיה זה בר נעים או מרחב חי לשוטט בו, או לרציניים יותר – גם מועדון לילה סוער הוא אפשרות.

זוהי הכיכר כיום ובעשורים האחרונים ויהיה לכם קשה מאוד לדמיין כיצד נראתה לפני כן. עד לראשית האימפריה הרומית, ימיהם של יוליוס קיסר והקיסר אוגוסטוס, היה הנהר מציף את הכיכר ואזורים נוספים השוכנים על גדותיו באופן קבוע. אזור ההצפה הזה, ששטחו כולל את הכיכר, היה קרוי קאמפוס מרציוס – שדה האל מארס (שעל פי האגדה היה אל המלחמה, מהחשובים באלי הפנתאון ברומא ואביהם של מקימי העיר רמוס ורומולוס). השם ניתן לאזור משום שייועד לאימוני הצבא. בתחילת המאה ה-1 לספירה הצליחו לייבש את האזור ולייסד בו מבני ציבור משמעותיים, כמו תיאטרון פומפיי והמקדשים בלארגו טורה ארג'נטינה. למרות זאת, אפילו לאחר הייבוש וההכשרה של המקום לבנייה, נשארה הקרקע בה נמצאת כיכר קמפו די פיורי זנוחה. הכיכר שימשה כחצר האחורית המוזנחת וחסרת החשיבות, או אם תרצו – בשמה האיטלקי 'שדה הפרחים'.

רק במאה ה-15 התגלה עניין אמיתי בכיכר, כאשר האפיפיורים תרו אחר מקומות חדשים בהם יוכלו להתרברב בכוחם ועושרם. הכיכר דווקא הרוויחה רבות מכוחם של האפיפיורים, כך לדוגמה ריצף האפיפיור קאלירסטוס ה-3 את הכיכר. בשנים מאוחרות יותר משפחות אצולה בנו ארמונותיהן מסביב לה, ביניהם גם ארמונו של סיסטוס ה-4. סיסטוס הוא זה ש'הרים' (בעברית ישראלית) את רובה של הטבעת המקיפה את הקולוסיאום ברומא כדי להשתמש באבניה לבניית הארמון המפואר, הממוקם צפון-מערב לכיכר. משפחות האצולה הצליחו להאיץ במסחר והתעשייה במקום בזכות עושרן וכך נפתחו שורה ארוכה של חנויות בעלי מקצוע שונים. הרחובות נושאים את שמות בעלי המלאכה שאכלסו אותם אז, מה שמשקף היטב את הדומיננטיות והנוכחות המשמעותית של החנויות. כך, למשל קיבל רחוב ויה די קפלארי את שמו – רחוב הכובענים, או רחוב ויה די באולארי – הלא הוא רחוב המפתחנים, רחוב ויה די ג'ובונארי – רחוב תופרי המעילים והחייטים וכדומה.

מה עוד קרה כאן? במאה השש עשרה, כמו כל כיכר חשובה שימשה הכיכר כמוקד פומבי להוצאה להורג. בחודש פברואר בשנת 1600 הוצא להורג בכיכר הפילוסוף ג'ורדנו ברונו. איש הרוח החשוב נפל קורבן למעשיהם הנוראיים של אנשי האינקוויזיציה. בכיכר ניצב פסלו המוקדש לזכרו ונבנה עוד בשנת 1887. דמותו של ברונו ניצבת ומשקיפה לעבר הותיקן במבט קודר וזועם והוא אוחז בידו את כתב עטו כסמל לחופש הידע והמחשבה ולאינטקלקטואליזם, אשר היוו בסיס אידיאולוגי למהפכת שחרור ואיחוד איטליה.

לאחר מלחמות העולם החל האזור לקבל יותר ויותר תשומת לב, בעיקר מצד התיירים. המבקרים הציפו את השוק ולאורך זמן רבים מהם (אני כבר מתוודה, אני ביניהם) לא התאפקו ולא הסתפקו בביקור חד פעמי ורכשו דירות קיץ צנועות, דאז במחיר סביר, במתחם האוונגארדי והתוסס הזה. המהלך דחק את המקומיים הרומאים מדירותיהם במקום (תשמחו לשמוע שהם דווקא היו מרוצים מהמעבר לדיור חדיש בפרברים) ובאופן טבעי, צצו יותר ויותר בתי מלון באזור ולצידם חנויות אופנה, מסעדות יוקרתיות ונחשבות ועוד בתי עסק. השוק היה לפני כן השוק האותנטי בעיר והפך לשוק תיירותי ביותר, אך אל דאגה – המהלך לא הפחית מססגוניותו וחינו.

מה יש בכיכר? 
תוכלו למצוא בקמפו די פיורי דוכני מזון מכל הסגנונות והטעמים: ירקות ופירות (ביניהם גם כאלו הייחודיים לרומא, למשל הפונטרלה – ירק מקומי שמשמש כמנת צד נפלאה); פסטות מכל הצורות והצבעים (תוכלו אפילו למצוא םסטה מאבקת קקאו); תבלינים מכל המדינות; דבש אורגני; גבינת פרמז'אן לפי משקל וגבינות איכותיות נפלאות אחרות (כן, אפשר להביא באריזת ואקום הביתה) ועוד אינסוף אפשרויות. בכיכר גם דוכנים רבים המציעים חולצות מודפסות, כלי בית ופטנטים נפלאים, כמו הבאסטה של אחד מזקני החבורה, אשר כנראה לא תופתעו לשמוע כי הוא מבני עמנו (בספירה האחרונה בכיכר יש 'לחבר'ה שלנו' ארבעה דוכנים – אם אתם מרגישים שמגיעה לכם הנחה, אל תתביישו לבקש כזו!).

ומה מסביב לכיכר?
להשלמת החוויה, מומלץ לעצור באחד מבתי הקפה בהיקף הכיכר, בחלקם רשת אינטרנט אלחוטית, כמו למשל בקפה מגנוליה, בפינה הדרום מזרחית של קמפו די פיורי. תמצאו כאן גם מגוון מסעדות, ממש בשטח הכיכר, אולם הן לא מאוד מומלצות. כדאי ללכת כמה צעדים לתוך אחת הסמטאות, בהן תמצאו דווקא די הרבה מקומות שמציעים אוכל נהדר, כמו מאפיית רישולי המקסימה, ברחוב ויה דיי קיאברי 34 – Via dei Chiavri 34. בנוסף, אי אפשר שלא להזכיר את מסעדת טרטוריה מודרנה, המסעדה הטובה באזור, הממוקמת בויה די קיודרולי.

מאת אורי חרש, מדריך טיולים ברומא ומייסד חברת 'רומא בסט' 

חזרה לעמוד הבלוגים